תקיפה
ההגדרה הבסיסית והשלכותיה המשפטיות
כעורך דין פלילי, אני נתקל לעיתים קרובות במקרים בהם אנשים מוצאים עצמם מואשמים בעבירות תקיפה, בין אם מדובר במעשה קל ערך ובין אם באירוע חמור יותר. הבנת היסודות המשפטיים של עבירת התקיפה היא קריטית לכל אדם, ובמיוחד למי שנקלע לסיטואציה כזו. מאמר זה יתמקד בסעיף 378 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, המהווה את אבן היסוד להבנת עבירות התקיפה בישראל.
מהי "תקיפה" על פי חוק העונשין?
סעיף 378 לחוק העונשין קובע באופן מפורש את ההגדרה המשפטית של "תקיפה":
"המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית – הרי זו תקיפה; ולענין זה, הפעלת כוח – לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גאז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות."
ניתוח הסעיף מגלה מספר יסודות מהותיים:
- מגע פיזי או הפעלת כוח: הגדרת התקיפה רחבה מאוד. היא כוללת לא רק מכה פיזית ישירה, אלא גם נגיעה, דחיפה, או כל הפעלה אחרת של כוח על גופו של אדם. כלומר, אין צורך בנזק פיזי ממשי כדי שהמעשה יוגדר כתקיפה. די במגע פיזי לא רצוי.
- ישיר או עקיף: התקיפה יכולה להתבצע במישרין (לדוגמה, אגרוף לפנים) או בעקיפין (לדוגמה, דחיפת אדם אחר הגורמת לו להתנגש באדם שלישי). הרחבה זו מונעת מצב שבו תוקף יתחמק מאחריות בטענה שלא יצר מגע ישיר.
- היעדר הסכמה: זהו היסוד המרכזי בעבירת התקיפה. כל מגע פיזי או הפעלת כוח על גופו של אדם, כאשר הוא נעשה ללא הסכמתו החופשית, ייחשב לתקיפה. גם אם ההסכמה ניתנה, אך הושגה בתרמית, היא אינה נחשבת להסכמה תקפה לעניין החוק. המשמעות היא שגם מגע קל, כמו נגיעה בכתף או דחיפה קלה, יכול להיחשב לתקיפה אם הקורבן לא הסכים לכך. כמובן שהסכמה יכולה להיות מפורשת או מכללא (למשל, הסכמה משתמעת למגע פיזי במסגרת משחק ספורט).
- הרחבת מושג "הפעלת כוח": הסעיף מרחיב את מושג "הפעלת כוח" וכולל בו גם שימוש בחום, אור, חשמל, גז, ריח או כל חומר אחר, ובלבד שהשימוש בהם נעשה "במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות". דוגמאות לכך יכולות להיות הפניית קרן לייזר לעיני אדם, הזרמת זרם חשמלי, או ריסוס גז מדמיע – כל אלה יכולים להיחשב לתקיפה.
מדוע הגדרה זו כה רחבה?
הגדרה רחבה זו של "תקיפה" נועדה להגן על האוטונומיה הגופנית של האדם ועל זכותו לשלמות גופו. המחוקק ביקש למנוע כל פגיעה (גם אם מינימלית ולא גורמת נזק) באוטונומיה זו, ולכן קבע רף נמוך יחסית להגדרת המעשה כתקיפה. מטרת הסעיף היא להוות מעין "שער כניסה" למגוון רחב יותר של עבירות אלימות וחבלה, עליהן נדון בהרחבה במאמרים נפרדים (כמו תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה בנסיבות מחמירות ועוד).
השלכות משפטיות של אישום בתקיפה
אישום בעבירת תקיפה עלול לגרור עונשים שונים, בהתאם לחומרת המעשה ולנסיבותיו:
- תקיפה סתם (סעיף 379 לחוק העונשין): העונש על עבירה זו הוא עד שנתיים מאסר. מדובר במקרים של תקיפה ללא גרימת חבלה משמעותית.
- תקיפה הגורמת חבלה של ממש (סעיף 380 לחוק העונשין): במקרים בהם התקיפה גרמה לפגיעה גופנית ממשית (כאב, מחלה, או ליקוי גופני), העונש יכול להגיע עד שלוש שנות מאסר.
- תקיפה בנסיבות מחמירות (סעיף 382 לחוק העונשין): אם התקיפה בוצעה בנסיבות מחמירות (כמו תקיפה בצוותא, שימוש בנשק, או תקיפת עובד ציבור), העונש מחמיר משמעותית.
חשוב לזכור, כי מעבר לעונש המאסר הפוטנציאלי, הרשעה בעבירת תקיפה עלולה להשפיע על רישום פלילי, על אפשרויות תעסוקה, ועל מעמד חברתי.
חשיבות הייצוג המשפטי
בין אם מדובר בחקירה במשטרה ובין אם בהגשת כתב אישום, התמודדות עם אישום בעבירת תקיפה דורשת הבנה מעמיקה של החוק והפסיקה. עורך דין פלילי מנוסה ידע לבחון את נסיבות המקרה לעומק, לבדוק את קיומן של הגנות משפטיות (כמו הגנה עצמית, כורח, צורך, או צידוק), ולפעול לביטול האישום או להקל בעונש. במקרים רבים, ייצוג משפטי הולם יכול למנוע הגשת כתב אישום כלל, או להוביל לפתרון מחוץ לכותלי בית המשפט.
אם אתם או מי מבני משפחתכם מעורבים באירוע תקיפה, חשוב לפנות בהקדם לייעוץ משפטי מקצועי. ייעוץ מוקדם יכול להוות את ההבדל בין הרשעה לעתיד נקי.